Saturday, August 31, 2019

Earth Etude for Elul 1 - Of Happenstance and Wondering

by Rabbi Katy Allen

By happenstance of geography,
Eden--
gathering the fruits of the land
borne by dint of natural ecosystems,
ever-changing as the seasons progress--
is just a distant prehistoric memory 
of Paradise.

From Eden straight into working the land we went--
by the sweat of your brow
you shall till the land.
No pauses with our new-found awareness
to experience
being fully integrated into the ecosystems
outside the gates of Gan Eden

No longer were we part and parcel of Creation,
now we had--
and have--
dominion;
now we reshape the landscape,
the ecosystems,
the water, the air, the flora and fauna.
By eating of the fruit of the Tree of Knowledge,
we became like G!d,

attempting to rule the rest of the world

but without Divine wisdom 
or understanding.

Every seventh year, 
we endeavor to recapture a bit of Eden--
letting the land lie fallow,
depending once again-- 
ideally--
only upon the natural bounty
of the original ecosystems--
what remains of them
after achieving our fruit-eating-induced
relationship of power
over the land.

Why this seventh-year reverie?
Perhaps stored in our genes
we retain a memory of collapse--
agriculturally induced destruction of an ancient ecosystem,
decline in productivity,
engendering vulnerability at the hands of invaders,
or of climate-change stoked famine
that triggered collapse.
Or perhaps the Edenic understanding
that if G!d had not rested on the seventh day--
if neither we nor our beasts nor our servants 
nor the land
ever rested,
that this, too,
would inevitably 
lead to collapse.
All of this a happenstance of geography,
G!d having made the Divine Self known
in a specific and powerful way
in a cradle of civilization,
in a place where agriculture arose
so many millennia ago.

A wondering arises--
what might Yah have said to Adam and Eve
in different corporeal whereabouts,
in a land where no hoe or plow 
had ever struck the soil,
no animal 
had ever fallen under the yolk of Homo sapiens,
no collapse of civilization--
as a result of famine 
or agriculture-altered ecosystems--
had ever wreaked havoc
on the psyches and the historical memories
of the peoples,
in a land with ongoing experienced knowledge 
of gathering the fruits of the land
borne by dint of natural ecosystems,
ever changing as the seasons progress--
what might G!d have said?
A wondering arises,
how might history have progressed
if our tradition had truly kept alive
not just the memory,
but the non-agricultural knowledge and practice 
of how to live in Eden,
how to be an integral part 
of the native ecosystems--

and the critical importance thereof?

A wondering arises.

מקריות הגיאוגרפיה

למקריות הגיאוגרפיה,
גן עדן--
איסוף יבול הארץ
אשר נָבע באֶמצעות מערכות אקולוגיות טבעיות,
לעולם משתנה כשהעונות מתקדמות--
הוא רק זכרון רחוק פרה-היסטורי
של אוטופיה.

מגן עדן ישר לעבודת האדמה עברנו--
בזעת אפיך
תעבוד את האדמה.
ללא הפסקות עם גילוי מוּדעוּתינו החדשה
לַחֲוות
להתמזג לגמרי במערכות האקולוגיות
מחוץ לשערי גן עדן.

כבר לא היינו חלק אינטגרלי מהבריאה,
עכשיו היתה לנו--
ויש לנו--
שׁליטה;
כעת אנחנו משנים את צורת הנוף,
המערכות האקולוגיות,
המיים, האוויר, הצמחייה והחי.
באכילת פרי עץ הדעת,
הפכנו להיות כמו אלהים,

מנסים לשלוט בשאר העולם

אבל בלי החכמה 
או ההבנה האלוהית.

כל שנה שביעית
אנחנו מתאמצים להשיב לעצמנו מעט מגן עדן--
נותנים לאדמה לכרוב,
תלויים שוב--
בתכלית השלמות--
רק ביבול  הטבעי
מהמערכות האקולוגיות המקוריות --
מה שנשאר מהן
אחרי אכילתנו מהפרי
שעוררה בנו יחסים של כח
על האדמה.

מדוע ההזיה של שנה שביעית?
אולי מאוחסן בגנים שלנו 
אנחנו שומרים על זכר ההתמוטטות--
מושפעת מחקלאוּת שהחריבה את המערכת האקולוגית העתיקה
שקיעה ביצור,
גורמת לפגיעות על-ידיי פולשים,
או רעב שנגרם על-ידיי שינוי אקלים
שהביאו  להתמוטטות.
או אולי ההבנה האוטופית
שלולא נח אלהים ביום השביעי--
ולולא גם אנחנו ובהמותינו ועבדינו
והאדמה
אף פעם לא היינו נחים,
שגם זה 
היה בהכרח
מוביל להתמוטטות.

כל אלו הן מקריות הגיאוגרפיה
אלהים התודע בעצמאות האלוהית
בדרך מסוימת וחזקה
בערש ציביליזציה,
במקום בו החקלאות התחילה
לפני אלף אלפי שנים.

פליאה מתעוררת--
מה היה יה אומר לאדם וחוה
במקום גשמי אחר
בארץ שבה אף מכוש או מחרשה
מעולם לא נגעו באדמה,
אף חיה 
מעולם לא נפלה תחת העול של Homo sapiens
אף התמוטטות של ציביליזציה--
כתוצאה מרעב
או מערכות אקולוגיות שהשתנו בגלל החקלאות--
מעולם לא  המיטה הרס
על הנשמות והזכרונות ההסטוריים
של העמים,
בארץ שבה היה ידע וניסיון מתמשכים
באיסוף פרי האדמה
נשאו בכח מערכות אקולוגיות טבעיות,
משתנות ללא הרף כשהעונות מתחלפות--
מה היה אלהים אומר?

פליאה מתעוררת--
איך היתה ההיסטוריה מתקדמת
לו באמת מסורתנו נשמרה בחיים
לא רק הזכרון,
אלא גם הידע והנסיון הלא-חקלאיים
איך לחיות בגן עדן,
איך להיות חלק אחיד
של המערכות האקולוגיות המקומיות--

והחשיבות המכרעת בזה?

פליאה מתעוררת.


Rabbi Katy Allen is the founder and rabbi of Ma'yan Tikvah - A Wellspring of Hope, which holds services outdoors all year long, and the co-founder and President pro-tem of Jewish Climate Action Network-MA. She is a board certified chaplain and a former hospital and hospice chaplain and now considers herself an eco-chaplain. She received her ordination from the Academy for Jewish Religion in Yonkers, NY in 2005 and lives in Wayland, MA, with her spouse, Gabi Mezger, who leads the singing at Ma'yan Tikvah.



No comments:

Post a Comment